אני בטוחה שאתם מכירים את נס וסטילה שצילמו באוטו ברנדומליות סרטון אחד שהתפוצץ
או את ששון שאולוב שהתמיד והעלה קאברים בטיקטוק.
זה רק מוכיח
כמה שההצלחה יכולה להגיע מהר יותר ממה שאתם מצפים לה.
ועדיין, למרות שאתם מבינים שתוכן בסושיאל הוא חלק חשוב
ובלתי נפרד מהקריירה - בפועל, זה פשוט לא קורה.
לא כי אתם לא רציניים. אלא כי להיחשף ברשת זה מלחיץ.
כי תמיד עולה השאלה אם זה ירגיש מביך,
אם זה באמת מייצג אתכם, ואם מישהו בכלל יתחבר לזה.
אולי אין לכם זמן להתעסק בזה כמו שצריך. אולי אתם לא באמת יודעים מה לצלם, איך להיראות, או מה להגיד. ואולי פשוט אין לכם הבנה איך לעשות את זה נכון.
אז אתם מצלמים פה ושם סרטונים קצרים,
רגעים מחזרות, תופסים רגעים טובים- והכול נשאר בגלריה.
ימים עוברים, שבועות עוברים והלופ חוזר על עצמו.
וכישרון, גדול ככל שיהיה, לא יכול למנף קריירה אם הוא נשאר בגלריה של הטלפון.
אתם כותבים שירים, יוצרים מוזיקה, חולמים שיום אחד זה יצא החוצה, יתפרסם, יגיע לאנשים הנכונים. אבל בפועל - אין מי שמספר את הסיפור שלכם ברשת.
וזה לא כי אתם לא מספיק טובים. וזה בטח לא כי המוזיקה שלכם לא ראויה שישמעו אותה.
זה כנראה כי אין מי שעוזר לכם לתרגם את המוזיקה לנוכחות בסושיאל. אין מי שעושה סדר ברעיונות, מגדיר כיוון ויז׳ואלי, ונותן ליווי אמיתי גם כשאין לכם זמן, חשק או רעיונות.
הקריאייטיב מתחדד. הנוכחות בסושיאל הופכת לברורה ומזוהה יותר. והביטחון לבטא את עצמכם כאמנים הולך ומתחזק.
זו לא עבודה נקודתית על תוכן, אלא מעטפת שמאפשרת לנוכחות בסושיאל שלכם להיבנות לאורך זמן.
ואם עוד לא הכרנו עדיין,
היי אני נעמה 😊
או בשם במה שלי Nama J
ואת המקום הזה אני מכירה ממש מקרוב.
כי לפני שהפכתי למי שמלווה מוזיקאים בתוכן ובנוכחות בסושיאל, הייתי - ועדיין מוזיקאית בעצמי.
ככה בדיוק התחילה הדרך שלי בתחום.
הניסיון הראשון שלי עם תוכן לא הגיע מאסטרטגיה או מתכנית עבודה,
אלא מהרצון להבין איך מבטאים את המוזיקה שלי ברשתות.
איך מצלמים סרטון לקדם את השיר שלי בלי שזה ירגיש מבוים מדי.
איך עורכים תוכן בלי לאבד את הרגש ואיך בכלל מסכימים להיחשף.
צילמתי לבד, ערכתי לבד,
ניסיתי, מחקתי, העליתי שוב.
ובעיקר חיפשתי דרך שבה הנוכחות שלי בסושיאל תרגיש טבעית,
ולא משהו זר שאני "צריכה" לעשות כי ככה אומרים.
עם הזמן, מעבר לעשייה האישית שלי,
התחלתי לעבוד גם מאחורי הקלעים של עולם המוזיקה כמלצרית בזאפה וכיום אני עובדת בסושיאל של רימון בית ספר למוסיקה כמנהלת עמוד הטיקטוק הרשמי וגם זו שהקימה אותו.
ברימון פגשתי מקרוב עוד ועוד מוזיקאים עם אותו קושי בדיוק:
הרצון להיות נוכחים, ההבנה שזה חשוב לקריירה, והפער בין זה לבין היכולת להחזיק את זה לבד.
במקביל, את הקליפים לשירים שלי אני יוצרת בעצמי-
מהשלב הראשון של הרעיון, דרך התסריט, הבימוי והצילום, ועד העריכה הסופית.
וככה, בלי שתכננתי, התחילו להגיע מוזיקאים נוספים. בהתחלה דרך שאלות, ואז לליווי.
ושם הבנתי עד כמה זה מאתגר
ועד כמה כל החוויה משתנה כשיש מישהו איתך בתהליך שמכיר גם את הצד הרגשי, גם את הקריאייטיב, וגם את הביצוע בפועל.
התוכנית הזו נבנתה מתוך המקום הזה בדיוק. מתוך ההבנה שתוכן למוזיקאים הוא לא רק עניין טכני, אלא תהליך רגשי, יצירתי ואישי.
החיבור בין קריאייטיב מדויק, צילום ועריכה ברמה גבוהה,
וליווי צמוד לאורך הדרך
נועד להפוך את התוכן ממשהו "שצריך להספיק",
לחלק טבעי, מחובר ואותנטי מהדרך המוזיקלית.
בדיקת התאמה לתוכנית
התוכנית מיועדת למספר מצומצם של מוזיקאים בכל מחזור, כדי לשמור על עומק, יחס אישי וליווי אמיתי.
לפני ההצטרפות מתקיימת בדיקת התאמה, שבה נוודא שזה התהליך הנכון עבורכם ושהכיוון, הציפיות והשלב בקריירה באמת מתאימים לתוכנית הזו.
